עשרת הדיברות בגישור לגירושין – עשה ואל תעשה במטרה להצליח בגישור
הלך הרוח של כל אחד מבני הזוג הוא בבסיס הגישור
עצם הגעת בני זוג לגישור והסכמתם לבצעו, אין משמעותה בהכרח ששניהם נמצאים באותו מקום בנוגע לתהליך הפרידה והגירושין; יש סיכוי סביר שהלך הרוח של כל אחד מהם בנוגע לפרידה הוא שונה. כך לדוגמא, ייתכן שהבעל מסכים שצריך להפרד מתוך הרגשה של ייאוש וחוסר תקווה, והאשה לעומת זאת כבר עברה את שלב חוסר התוחלת; היא השלימה עם הצורך בגירושין, ומצפה לעתיד באופטימיות ואף בתחושת הקלה והתחדשות. ולעיתים המצב הפוך, כאשר הבעל למשל כבר הפך בדעתו את עניין הגירושין במשך חודשים רבים, וכאשר העניין עלה בין בני הזוג הוא היה בשל לזרום הלאה עם התהליך – בעוד האשה עדיין מתמודדת עם ספקות ושאלות האם זהו הצעד הנכון (ועם זאת מסכימה שאם הבעל שלם עם הגירושין יש לבצעם ולא להחזיקו בכוח). גישת כל אחד מבני הזוג תלויה כמובן באופיים, בהיסטוריה האישית של כל אחד מהם (האם למשל הם עצמם ילדים להורים גרושים), בבטחון שלהם בעצמם וביכולותיהם, ועוד גורמים רבים המשחקים תפקיד באופן התייחסותם לפירוק הזוגיות ולהסדרי הפירוד.
שיקוף הלך הרוח לצדדים
גם אם בני הזוג היו בטיפול זוגי או ייעוץ משפחתי קודם להגעתם אלי, הרי שאותו טיפול מסתיים עם קבלת ההחלטה שפני הצדדים לגירושין ולפנייה לגישור. במקרה כזה, הלך הרוח בנוגע לפירוד לא דובר ביניהם בדרך כלל, שכן עד עתה עסקו מן הסתם בנסיון לשקם. מדוע אם כן חשוב שבני הזוג יתוודעו להלך הרוח של כל אחד מהם בנוגע לגירושין? החשיבות נעוצה בכך שהידיעה הזו, במובן הרציונלי והרגשי כאחד, תעזור להם לשתף פעולה בגישור ותתרום להצלחתו. אכן, לעיתים קשה לבני הזוג להבין מדוע יש להתייחס כבר בתחילת הגישור למה שנראה להם לעיתים כמו בחישה מיותרת בהיסטוריה הזוגית. מדוע אני מציגה שאלות בנוגע לנושאים כגון הסיבות לגירושין, האם עברו טיפולים זוגיים, מה יחסיהם עם הילדים ועם משפחתם המורחבת, ועוד נושאים הנתפסים בעיניהם לעיתים כ"מציצנות". לכן אני מבהירה להם בהדרגה את הצורך בבירור הלך הרוח של כל אחד מהם בנוגע לגירושין, ומשקפת להם בין השורות את מה שעולה בשיחה: מי שלם עם התהליך ומי עדיין מעט מהסס; מי היוזם ומוביל קדימה את התהליך ומי הנגרר; מי בטוח בעצמו ומביט קדימה לעתיד בעוד השני חופר שוב ושוב בעבר ובאיך הדברים היו יכולים להיות אחרת. כך למשל יהיה קל יותר להבין שעמדת או גישת בן הזוג לא שרירותית אלא יש לה סיבות משמעותיות עבורו, שהוא/היא מתעקשים על עניין מסויים מתוך חשש וחוסר ביטחון (או להפך, מתוך בטחון עצמי מופרז), מדוע יש נכונות לוותר בעניין מסויים ובעניין אחר "עומדים על הרגליים האחוריות", וכיוצ"ב.
היוועצות עם ילדים מתבגרים (ובוגרים) בעניינים הנוגעים להם
כשמדובר בילדים בגילאים צעירים, עדיף לקבוע את הסדרי האחריות ההורית לגביהם מבלי לשאול אותם או לשתפם באופן ההחלטה. הם אינם בשלים להיות מעורבים בעניין כזה, ופנייה אליהם רק תלחיץ אותם יותר במצב שהוא גם כך רגיש וחדש עבורם (הם צריכים "לתמרן" בין שני ההורים, גם אם הפירוד נעשה בהסכמה ובשלום יחסי). מגיל מסויים שבו הילדים בוגרים יותר (העניין כמובן אישי לכל ילד), רצוי לערב אותם בתהליך בנושאים כמו איך הם יחלקו את זמנם בין שני בתים, איך יהיו הסדרי הלינה שלהם, האם הם באמת זקוקים לחדר בכל בית (יש לכך משמעות כלכלית עבור ההורים), ועוד. ייעוץ משפחתי עם הילדים המתבגרים יכול לפזר הרבה חששות שלהם ויועיל לכולם; הילדים לא ירגישו כמו חפץ שאיש לא שאל לדעתו ולהרגשתו אלא קבע הסדרים מלמעלה, הסדרים אשר הילדים לא ירגישו עימם בנוח אולם לא יהיה להם נעים לבקש לשנותם כי הדבר יפגע באחד ההורים.
הפנייה לאנשי מקצוע בתחום הטיפולי
במהלך הגישור עולים נושאים שהם חלק בלתי נפרד מהפירוד ואשר קשורים להתנהלות המשפחתית, לדוגמא: איך ומתי לספר לילדים שנפרדים, איך לבצע בשלום את הפירוד הפיזי (ברוב המקרים אחד ההורים עוזב קודם את הבית, גם אם מוכרים אותו), וכיוצ"ב. בנוגע לעניינים כאלה מן הראוי לעיתים להסתייע בבעל מקצוע (פסיכולוג, עו"ס או מטפל משפחתי). בני הזוג יכולים לפנות אלי בכל עת כדי לקבל שמות של אנשי טיפול מתאימים.
שקיפות מלאה של העניינים הכספיים והרכושיים
שקיפות כזאת היא באחריות בני הזוג, שהם אשר צריכים להביא לשולחן הגישור את כל הנתונים המתאימים בנוגע לרכוש, כספים, זכויות סוציאליות על שמם וכו'. עם זאת לי כמגשרת יש אחריות להנחות אותם מהי הדרך היעילה ביותר להשיג נתונים אלה, לצייד אותם ברשימות משימה מתאימות בסוף כל פגישת גישור, ולנתח את הנתונים בטבלאות שישקפו את הנתונים בצורה ברורה ובהירה. עבודה זו חשובה ביותר שכן לעיתים יש לפנות לבעל מקצוע בתחום הכלכלי כגון אקטואר, וככל שהחומר מסודר יותר הוא יעשה את עבודתו מהר יותר ובעלות נמוכה יותר.
מתן מידע משפטי בצורה מושכלת ונקודתית
יש מגשרים הנמנעים ממתן מידע משפטי מפורט בנימוק שייעוץ או מידע שיתנו, עלול לפעול או להשתמע "לטובת" צד אחד, ולהסיט את הגישור ממטרתו. אני נמנית עם אלה הגורסים שתפקידו של עורך דין מגשר הוא גם לתת מידע משפטי לפי מיטב הבנתו. הרי בני הזוג פנו אלי בגלל התמחותי בדיני המשפחה, ואין כל מניעה שאבהיר להם נושאים משפטיים מסויימים – במיוחד בימינו אלה כאשר הם כבר קראו באינטרנט, קיבלו "טיפים" מחברים ומכרים שהתגרשו, ואולי גם הלכו להתייעץ עם עו"ד טרם הגישור. כל זה ביחד מבלבל לעיתים את בני הזוג, וגורם דווקא לחוסר בטחון במקום לוודאות סבירה. עם זאת, המידע המשפטי שאני נותנת עוסק בעניינים נקודתיים, המהותיים להליך הגישור ונסיבות בני הזוג; כך לדוגמא אם צריך להבהיר לבני הזוג מה המצב המשפטי בנוגע למזונות ילדים במשמורת משותפת, אני נותנת מידע מה הפסיקה האחרונה בעניין זה, אולם יש לזכור שכל מידע כפוף לנסיבות אותם בני זוג היושבים לפניי וכך אני מדגישה בפניהם.
עידוד בני הזוג להתייעץ עם אנשים קרובים להם
אמנם הליך הגישור מתבצע בין דלתיים סגורות כאשר המגשר מחוייב לחסיון התהליך, אך אין זה אומר שבני הזוג אינם יכולים לשתף אחרים בהתלבטויותיהם. אין הכוונה לכך שכל אחד מהם יתייעץ עם סוללה של בני משפחה וחברים על תנאי הגירושין – שאז בני הזוג ישמעו בליל של דעות ועצות שרק יבלבלו אותם יותר. כוונתי היא להתייעצות ושיתוף אנשים קרובים (בדרך כלל הורים או אחים) בהחלטות כלכליות חשובות, כמו למשל רכישת חלקו של בן הזוג בדירת המגורים – מה היתרונות והחסרונות של מהלך כזה, האם הוא אפשרי בכלל, האם ההורים של בן הזוג הרוכש יעזרו לו ובכמה, ועוד עניינים שיבהירו לבני הזוג את הצעד שהם שוקלים לעשות. הרי כאשר בני הזוג רכשו למשל את דירת המגורים הם שיתפו את ההורים (ואף קיבלו מהם סיוע), ומדוע לא לשתף אותם כאשר עניין הדירה עולה שוב על הפרק? שיתוף אחרים נתפס לעיתים כמעורבות יתר בתהליך וכמשהו שיכול להכניס מקל בגלגלי הגישור, אולם זה גם יכול להיות ההפך: בני הזוג המתגרשים יכולים לשאוב כוחות ובטחון משיתוף אנשים קרובים בעניינים מסויימים של הגישור, ולקבל בטחון שהם עושים את הצעד הנכון. במקרה כזה האנשים הקרובים יתרמו להצלחת תהליך הגישור, ירגישו שההחלטות החשובות התקבלו בעצתם ומעורבותם, ויתמכו בהן לאחר הגירושין, תמיכה שהיא חשובה ביותר. ההמלצה לבני הזוג להתייעץ עם האנשים הקרובים להם ניתנת על ידי בהתאם לנסיבותיו של כל זוג והיא לוקחת בחשבון את השיקולים שהזכרתי.
יצירתיות בניהול הגישור
בתהליך הגישור יש מספר חוקים או כללים מחייבים שעיקרם: חסיון, ניהול התהליך בכבוד הדדי, שקיפות רכושית וגילוי כל מה שרלבנטי בעניין זה, ומניעת סחבת. כל השאר נתון לשיקול דעתו של המגשר בהתאם לצורה שבה הגישור מתקדם (או נתקע), ועליו להפעיל את מיטב נסיונו כדי לקדם את התהליך. לדוגמא: ניתן לקיים פגישת גישור עם כל אחד מבני הזוג לחוד; לעבוד בשיטה של דמיון מודרך (לדוגמא אך הם רואים את העתיד הקרוב והרחוק מבחינה אישית של כל אחד מהם וגם מבחינת הילדים); לתת "שעורי בית" כאשר הגישור תקוע, לדוגמא: כל אחד מבני הזוג "יראיין" מכר שלו שעבר תהליך גישור בהצלחה, ויתמקד בעיקר בנושאים שיש לבן הזוג ספק לגביהם, כמו למשל איך מתופעלים הסדרי הראייה של הילדים לפרטי פרטים.
הכנת טיוטת הסכם גירושין גם כשלא כל הנושאים סגורים לחלוטין
בתהליך הגישור בני הזוג ואני מדברים, ומדברים, מסתכלים על ניירות (נתוני רכוש וכספים), וממשיכים לדבר (לפעמים גם שותים קפה עם עוגיות). אחרי מספר פגישות גישור, קורה לעיתים שבני הזוג מרגישים שהם הולכים ביער מלא עובדות, נתונים, וציפיות שלא ברור איך יתממשו – ולא מוצאים את השביל החוצה. השביל החוצה יכול להיות טיוטת הסכם אשר תעלה על הכתב את מה שכבר הוסכם, ותשאיר פתוח את מה שעדיין שנוי במחלוקת. סדר על הכתב גורם לסדר במחשבה ובניתוח הדברים, ולעיתים זה מה שבני הזוג (וגם אני כמגשרת) צריכים כדי לקדם את תהליך הגישור.
הסכם הגירושין צריך להיות בסיס בריא להמשך
בתחילת הגישור אני עורכת עם הצדדים תיאום ציפיות – על פיו הם אמורים להגיע להסכם ששניהם יוכלו "לחיות איתו בשלום". המשמעות היא שאם אחד הצדדים ייצא מאושר ומסופק עד מאוד מההסכם, רוב הסיכויים שהצד השני לא מרגיש כך ושיש פער לא רצוי בתפיסת בני הזוג את ההסכם ובהרגשתם לגביו. מצב כזה יכול לקבל בעתיד ביטוי בצורה של פגיעה בילדים, ואף יכול להגיע להליכים משפטיים של נסיון לפתיחת ההסכם או שינויו (הליכים שהצדדים הרי רצו להימנע מהם בבואם לגישור). עם זאת יש לזכור שגם כאשר ציפיית שני הצדדים התממשה בנוגע להסכם ושניהם מרוצים ממנו, הרי בסופו של דבר מה שחשוב, לפחות בנוגע לילדים, הוא אופן הביצוע ולא המילים על הנייר.