בישראל מתקיימים תנאים יחודיים בקרב מדינות דמוקרטיות מפותחות, המציבים אותה כחלוצה בנושא ההורות המשותפת לעת גירושין.
מהות הסדרי האחריות ההורית השווה
על פי נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה שפורסמו בספטמבר 2015, כרבע מהזוגות שנישאו בישראל בשנים 1976-1997 התגרשו. ייתכן שאחוז הגירושין לגבי אלה שנישאו בשנים שלאחר מכן יהיה אף גבוה יותר, שכן כ- 13% מהזוגות שנישאו בשנים 2004-2006 כבר התגרשו. אחת התופעות התופסות תאוצה בפירוק תא משפחתי שבו ילדים קטינים, הוא עלייה איטית אך מתמדת בהסדרי אחריות הורית שווה, או כמעט שווה, של האב והאם לאחר הגירושין. הסדרים אלה באים לידי ביטוי במשמורת פיזית משותפת ללא הורה מטפל עיקרי ושני בתים לילדים – גם כאשר מדובר בפעוטות. הילדים לנים בבית האב והאם באופן שווה או כמעט שווה, כאשר להורים יש אחריות מלאה על כל סדר יומו של הילד, גם בעת חופשות ומחלה. האב והאם מקיימים קשר ישיר עם מערכת החינוך, הבריאות, חוגים, ומעורבים בכל פן בחיי הילדים. מה אם כן מיוחד בישראל? יש בה שילוב ייחודי של תנאים שאינו קיים במדינות דמוקרטיות מפותחות אחרות, המהווה כר פורה להסדרי האחריות ההורית השווה.
חשיבות המשפחה בישראל משפיעה על הסדרי הורות
בעת הנישואין, בני זוג נשואים עדיין משמרים במידה ניכרת את חלוקת התפקידים המגדרית המסורתית: על אף שרמת השכלת הנשים כיום עולה על זו של הגברים, ולמרות כניסתן באופן מסיבי לשוק התעסוקה, הן עדיין מחוייבות יותר מהגברים לטיפול במשק הבית ובילדים. בנוגע להתנהלות במשפחה פנימה – הדור הצעיר אמנם נושא ונותן יותר מפעם לגבי חלוקת התפקידים וסדרי הקדימויות, ולאבות יש נוכחות פעילה יותר בחיי ילדיהם, אולם לא מדובר במהפך אלא רק בהזזת הנקודה על הסקאלה. אם כך מה קורה בעת גירושין? החברה בישראל מייחסת חשיבות רבה למשפחה, הן הגרעינית והן המורחבת. הביטוי לכך הוא דפוסים מסורתיים יחסית של נישואין, שעורי פריון גבוהים, ואחוז קטן יותר של לידות מחוץ לנישואין יחסית למדינות מפותחות אחרות. מכך נגזרת אולי גם הציפייה מהאב ושל האב להסדרי אחריות הורית שווה בעת גירושין, על אף שאינם משקפים ברוב המקרים את תפקוד ההורים בעת הנישואין.
ארץ קטנה היא יתרון – מקלה על הסדרי הורות
מידותיה הקטנות של הארץ הן יתרון במקרה של הורות שווה, שכן התנאים הגיאוגרפיים בישראל מאפשרים ומקלים על מגורי שני ההורים בקרבת מקום. גם אם יצטרכו לשנות את מקום עבודתם לאחר הגירושין, יש סיכוי רב יותר שיוכלו לעשות זאת מבלי להתרחק ממקום מגורי ההורה השני. בארה"ב לדוגמא מעברים בין מדינות לצרכי עבודה שכיחים יותר, ובמקרה כזה יורדת מעל הפרק האופציה למגורי ההורים בקרבת מקום.
בית המשפט מאמץ יותר ויותר מודל של אחריות הורית משותפת
ולבסוף – הורות משותפת אינה נקבעת רק בהסדרי גירושין בהסכמה, אלא גם בפסיקת בתי המשפט למשפחה במהלך סכסוך משפטי. על אף שעדיין עומד בתוקפו סע' 25 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, לפיו "ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורוֹת אחרת" – הולכים ומתרבים המקרים שבהם שופטי המשפחה מאמצים בהחלטותיהם מודל של אחריות הורית משותפת, והסדרי הורות שווים. אימוץ המודל נעשה לעיתים גם כאשר יש סכסוך רב מימדי בין ההורים, כשאחד הצדדים (בד"כ האם) מביע התנגדות נחרצת, וגם כשמדובר בפעוטות.
אימוץ הסדרי הורות שווה משפיע על תפיסות מגדר
אם כך השילוב של תחושת משפחתיות חזקה, יכולת ההורים לגור בקרבת מקום, החלטות שיפוטיות ואחוז גירושין לא מבוטל, מציב את ישראל כחלוץ שלפני המחנה בנוגע לאחריות הורית שווה בגירושין. מודל זה אינו נעצר בדלת האמות של המשפחה, ויוצר מעגלי השפעה מתרחבים והולכים על הזהות הנשית-אמהית והגברית-אבהית. סביר להניח שתפיסות מגדר, וייצוגי נשיות וגבריות של ילד שגדל במודל האחריות ההורית השווה, יהיו אחרות מאלה של הוריו בילדותם.
גירושין הם רעידת אדמה אישית ומשפחתית, ובבחינת חווית חיים מטלטלת גם כאשר היא מתרחשת בהסכמה הדדית ובדרכי שלום. מודל ההורות השווה הוא ביטוי למציאות משפחתית והורית, אשר נצבעת ועוד תיצבע בגוונים שונים ממה שהכרנו עד לאחרונה. לא תמיד זהו דואט הרמוני בין ההורים, ולעיתים קרובות מדובר בשירת שני יחידים המשקפת את האמת היחסית של כל אחד מהם. בכל מקרה, אין לשכוח לרגע שמי שמקשיב לשירה זו הם הילדים, ולפיכך רצוי לחתור לכך שיהיו כמה שפחות זיופים.